פסק-דין בתיק ע"א 48753-11-11

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה מיום 21.9.2011 לפיו חויב המערער בתשלום סך של 30,988 ש"ח בגין נזקים לרכב של מבוטח של המשיבה, אשר נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.

רקע בתמצית

1.         המערער, חסן דכה, הינו הנהג והבעלים של רכב מסוג סובארו מ.ר 19-625-89 (להלן: " רכב המערער"). המשיבה, כלל חברה לביטוח בע"מ הינה חברת הביטוח שביטחה את לרגו עבודות עפר בע"מ בפוליסת ביטוח לרכב מסוג טויוטה לנד קרוזר (ג'יפ) מ.ר 63-194-62 (להלן: " רכב המשיבה").

2.         ביום 22.7.2010 הגישה המשיבה לבית המשפט קמא תביעת שיבוב בסדר דין מהיר במסגרתה תבעה את המערער בגין נזקים, אשר נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים  בין רכב המערער לרכב המשיבה במפגש שבין רחוב הרצל לכביש 44 בצומת אזור (להלן: " התאונה"). בכתב התביעה נתבעו נזקים בסך 37,013 ש"ח, שכר טרחת שמאי בסך 560 ש"ח והפרשי הצמדה וריבית מיום 19.3.2009 בסך 3,151 ש"ח.

3.         הצדדים חלוקים אודות מועד התאונה ואופן התרחשותה. לשיטת המערער, ביום 22.4.2008, עת עצר את רכבו בנתיב הימני ביותר הפונה לכיוון רמלה בצומת אזור והמתין לחילופי האורות, הגיח מאחוריו רכב המשיבה במהירות מופרזת ופגע בו מאחור (סעיף 2 לכתב ההגנה). מנגד, לטענת המשיבה, ביום 24.4.2008 היה רכב המשיבה בנסיעה בכביש ברחוב העלייה השנייה לכיוון מזרח בצומת אזור.  בעודו נוסע בנתיבו על מנת לפנות ימינה בצומת לפתע החל רכב המערער בנסיעה אחורנית ופגע בו (סעיפים 5-7 לכתב התביעה).

4.         ביחס לנזק הנתבע, צירפה המשיבה לכתב התביעה, חוות דעת של השמאי רחמין יוני מיום 11.5.2008 המפרטת את גרסתה לנזק הנתבע (מוצג נ/א'). בהתאם לחוות הדעת, סך כל הנזק לרכב המבוטח הינו בסך של 42,129 ש"ח (להלן: " חוות דעת שמאי"). ביום מתן פסק הדין הגישה המשיבה לבית המשפט קמא חוות דעת שמאי מעודכנת מטעמה לפיה סך כל נזקי הרכב המבוטח הינו בסך של 32,737 ש"ח, עמ' 6 לפסק הדין.

5.         המערער טוען, כי נגרמו לשני כלי הרכב נזקים קלים שאינם עולים כדי הנזק הנתבע על ידי המשיבה בכתב התביעה (סעיפים 5, 11 לכתב ההגנה). המערער תמך גרסתו בחוות דעת מומחה מיום 2.1.2011 של בוחן התנועה וולמרק רפי (מוצג נ/ה') (להלן: " חוות דעת בוחן תנועה"), אשר צורפה לתצהיר עדות ראשית מטעמו ולפיה הנזק הינו בגדר "מעיכה קלה ביותר בפגוש קדמי ולא מעבר לכך" (עמ' 4 לחוות הדעת).

פסק הדין בבית משפט השלום

6.         בית משפט השלום קיבל את התביעה בקבעו כי התאונה התרחשה בהתאם לגרסת התובעת-המשיבה והטיל את האחריות לתאונה על כתפי הנתבע-המערער, עמ' 4-5 לפסק הדין.

7.         באשר לנזק, קיבל בית המשפט קמא את טענות המשיבה כפי שפורטו בחוות דעת השמאי אשר הוגשה מטעמה ביום 11.5.2008 וביום מתן פסק הדין, ביחס לשני מוקדי נזק, חלקו הקדמי וחלקו השמאלי של הרכב המבוטח ודחה את טענת המשיבה ביחס לנזק שנגרם למראה השמאלית של הרכב, אשר הוערך בסך של 1,750 ש"ח, עמ' 5-6 לפסק הדין.

8.         בית משפט השלום קבע כי נזקי התובעת הינם בסך כולל של 30,988 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ביצוע התשלום על ידי המשיבה למבוטחת, קרי יום 28.8.2008. כמו כן, נקבע כי על המערער לשאת בשכר טרחת השמאי בסך של 560 ש"ח, עמ' 6  לפסק הדין.      

דיון  והכרעה

9.         ענייננו בתביעת שיבוב. סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, קובע: "היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם."  לשם התגבשות הזכות לתחלוף (שיבוב) של המבטח כלפי צד שלישי נדרשים שלושה תנאים: קיומה של חבות חוזית של המבטח כלפי המבוטח על פי תנאי הפוליסה; תשלום בפועל של תגמולי הביטוח וקיומה של זכות למבוטח כלפי צד שלישי לפיצוי בשל מקרה הביטוח (ע"א 685/81 ליסנסס וג'נרל חברה לביטוח בע"מ נ' בורכרד ליינס בע"מ, פ"ד לח(3) 421, 429 (1984); ראו גם י. אליאס, דיני ביטוח,כרך ב', תשס"ט-2009, עמ' 1089).

10.       אין מחלוקת בין הצדדים בדבר שני התנאים הראשונים דהיינו, קיומה של חבות חוזית בין המשיבה למבוטח ותשלום תגמולי הביטוח למבוטח. המשיבה הציגה בהקשר זה ראיות כדין ובכלל זאת, העתק פוליסת הביטוח וכן הוראת תשלום במסגרתה מפורטים מועדי התשלומים למבוטח וסכומם (מוצג נ/א').

11.       המחלוקת שבפניי עניינה, אפוא, זכות המשיבה-המבטחת לפיצוי בגין הנזקים,  אשר נגרמו כתוצאה מתאונת הדרכים בין שני כלי הרכב,  כמפורט לעיל, ואשר בגינם פצתה את המבוטחת.

12.       המערער טוען, כי טעה בית המשפט קמא עת קיבל את התביעה בהסתמך על עדותו של נהג הרכב המבוטח על ידי המשיבה, רועי שטרן (להלן: " נהג המבוטחת"), אשר ניתנה מבלי שקדם לשמיעתה תצהיר, והייתה, לטענתו, מלאת סתירות.  עוד תוקף המערער את עדות שמאי המשיבה, רחמין יוני, חרף עדותו המתחמקת, לדבריו, וחוסר יכולתו לקשור בין הנזק הנטען על ידיו לאירוע התאונה. לטענת המערער, היה על  בית המשפט קמא לקבל את גרסת המערער ואת מסקנות חוות דעת בוחן התנועה מטעמו.

13.       ככלל, אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית ובקביעות בעניין מהימנות עדים, לגביהם יש לערכאה הדיונית יתרון  של שמיעת הראיות והתרשמות בלתי אמצעית מן העדים אשר הופיעו בפניה:  רע"א 3716/09 ג'אנה תעשיות ומשקאות נ' עואד מסחר כללי בע"מ, פס' 13 לפסק הדין (פורסם בנבו,21.9.2009); ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז(5) 35, 43 (2003).

אחריות המערער לתאונה

14.      קביעת בית המשפט קמא בהקשר זה התבססה על אמינות עדותם של נהג המבוטחת, רועי שטרן ונוסע ברכב המשיבה, יוסף דבש ( עמ' 3 לפסק הדין) למול עדותו המבולבלת, כך בפסק הדין, של המערער באשר לאופן קרות התאונה ולפגיעות שנגרמו לכלי הרכב ( עמ' 4 לפסק הדין). לא ראיתי לנכון להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא לאור התרשמותו הבלתיאמצעית מן העדויות.